זהב, פוטין, סין

כיצד שלשת אלה מתקשרים. תרגום כתבה מהמקור ב 8/9/2022:https://kingworldnews.com/putins-12000-tonne-gold-hoard-sets-the-stage-for-asian-bretton-woods-and-the-new-moscow-gold-standard/

ברטון וודס האסיאתי?

אלכסנדר מקלאוד: המלחמה הכלכלית בין רוסיה בתמיכת סין  מצד אחד, וארה"ב ונאט מהצד השני מתפתחת במהירות.נראה כי הנשיא פוטין תכנן כמה צעדים קדימה לפני שפתח במתקפה על אוקראינה.

ראינו סנקציות שנכשלות, ראינו את רוסיה עם עודף שיא של ייצוא. ראינו את הרובל הרוסי שהפך למטבע החזק בבורסות הזרות.

אנו חווים סיבוב נוסף של אנפלציה מוניטרית באירופה כדי לשלם את חשבון האנרגיה. היורו, הין, והשטרלינג בתהליך קריסה – הדולר הבא בתור. מנקודת מבטו של פוטין, עד כה הכל תקין.

רוסיה העצימה את השפעתה על מדינות המזרח הרחוק, כולל הודו ואיראן מרובות האוכלוסין. היא גם שכנעה את יצרני האנרגיה במזרח התיכון שעתידן הנו בשוק האסיאתי. היא מסבסדת את המהפכה התעשייתית האסיאתית בעזרת אנרגיה מוזלת. תודות לסנקציות של המערב, רוסיה כעת מאשרת את התחזית של הלפורד מקינדר מלפני כמאה שנה, שרוסיה הנה המרכז הגיאופוליטי האמיתי של העולם.

יש פיסת פאזל אחת שעדיין נחוץ להניח במקומה.: שיטת מטבע חדש כדי להגן על רוסיה ושותפיה מהמשבר של מערכת המטבע המערבית שבפתח. המאמר הזה טוען שמאחורי הקלעים של הפוליטיקה המערבית האימפוטנתית, פוטין כעת בונה מערכת מטבע מרובת מטבעות מגובת זהב עבור המסחר האסיאתי, שבו מוסקווה תהפוך לתקן העולמי של הזהב.

פיתוח מטבע מתחת לרדאר

חסוי מהמדיה המערבית, ישנן מספר התפתחויות שקורות באסיה בהקשר למטבעות העתיד. בתחילת קיץ זה הסתבר שסרגיי גלזייב, השר הממונה של EAEU, המועצה הכלכלית האירואסיאתית, הוביל ועדה לתכנון מטבע למסחר של האיחוד האירואסיאתי.

כפי שנמסר במדיה הרוסית והאירואסיאתית, המטבע החדש יתבסס על מיקס של מטבעות לאומיים וסחורות. הוצע שיקלול שיבטא את החשיבות של המטבעות והסחורות אשר יסחרו. באותו הזמן, המטבע הזה יצטרך להיות זמין לכל מדינה ב"ארגון שותפות שנחאי", וההרחבה של חברות ה BRICS. האמביציה הנה לשמש כתחליף לדולר ברחבי אסיה.

ליתר דיוק, הכוונה הנה להפרד מהדולר כמטבע המייצג את הסחר בין המדינות המשתתפות. כדאי לציין שכל עסקה דולרית מיוצגת בבנקים של ארה"ב דרך מערכת בנקאות, שיכולה לספק לשלטון בארה"ב מודיעין כלכלי ומידע שיאפשר הטלת סנקציות על תנועות לא רצויות תחת הכיסוי של אי חוקיות. כל תנועה מבוססת דולר חשופה לחוק האמריקאי המאפשר לארה"ב להתערב בכל מקום בו הדולר בשימוש.

יחד עם הסרת הנחיתות הזו, ועל ידי הוספת סל סחורות, נראה כי יש הסכמה שהמערכת הזו צריכה להיות יותר יציבה במונחי כח הקניה של סחורות מאשר קיימת היום במערכת הדולר. אך ניתן מיד לזהות חורים בהצעה. דיוני ההכללה של המטבעות השונים הנם מורכבים ולא נחוצים. אחת הבעיות היא שכל מדינה שמצטרפת תשפיע על איזון מחדש של השערים.

הכללת מטבעות מדינות בהצעה הראשונית מתיחסת לכך שרכיב הסחורות צריך להיות משוקלל בהקפי המסחר שבין השותפות. במקום זאת, יש יותר הגיון להשתמש בכמויות האנרגיה, המתכות היקרות, ומתכות הגלם, אך אפילו פתרון זה אינו טוב דיו.

הדבר מודגם בשני הגרפים של תרשים 1.

תשומות סחורות במונחי זהב מגדיל את יציבות המחירים

הגרף העליון מראה סלים בקטגוריות שונות של סחורות במונחים דולריים.

יש ייצוג נרחב של סחורות ומחצבים. הסלים פחות תנודתיים מאשר הפריטים הבודדים. למשל, מאז אפריל 2020 הנפט זינק עד ל 130$, כאשר סל האנרגיה עלה הרבה פחות, כיון שרכיבים אחרים לא עלו כל כך דרמתית כמו הנפט הגולמי, והיו רכיבים שאף יוזלו. החקלאות, המורכבת מכותנה, עץ, צמר, גומי ועור, שלא כמו מחצבים הנתונים לעונתיות לא רצויה. אך ממוצע של ארבע קטגוריות הנו יציב משמעותית  מאשר הרכיבים (הקו השחור)

אנו מתקרבים ליציבות מחירים. אך כל הסחורות מיוצגת על ידי הדולר האמריקאי, שאינו רצוי אך לא ניתן למניעה. תמחור בזהב, פעולה חוקית, פותר בעיה זו כיון שיכול להיות קבוע בין מדינות שותפות. התוצאה של תמחור קטגוריות סחורות בזהב עם ממוצעים שלהם מוצגת בגרף התחתון.

מאז 1992, הממוצע (הקו השחור) השתנה בין 0.37 ל 1.66 וכעת 0.82, או 18% פחות מאשר ב 1992. זוהי היציבות המרבית שניתן להשיג, אפילו תנודיות נמוכה זו תקטן אם הדולר עצמו לא יהיה כל כך תנודתי ומחיר הזהב לא היה כל כך מניפולטיבי על ידי השלטוונות המערביים. כדל להדגים נקודות אלה תרשים 2 מציג את תנודתיות הדולר במונחי נפט גולמי.

טרם הזניחה של הסכם ברטון וודס ב 1971, מחיר הנפט השתנה מעט מאד. מאז, אם נמדד במונחי זהב, הדולר איבד 98% מכח הקניה שלו. יתרה מזאת, הגרף מראה שזהו הדולר אשר הנו תנודתי מאד ולא הנפט, כיון שמחיר הנפט במונחי זהב הנו די יציב (ירד רק ב 20% מאז 1950), בעוד שבמונחים דולריים עלה פי 33.6 תוך כדי תנודות גסות לאורך הדרך. אלו שמבקרים את השימוש בזהב למדידת ערך מתעלמים מכך שחוקי להשתמש בזהב כמדיד במקום בכסף. נייר או אשראי בנקאי, באשר אלה נסיונות של הממשלות ושותפיהם הבנקים לשכנע אותנו באמצעים תעמולתיים.

לכן על גלזייב לוותר על רעיון המטבעות של הסל המוצע ולשאוף לתמחר או בסל לא עונתי במונחי זהב, או פשוט להצמיד את המטבע החדש לזהב במחיר יומי קבוע. כפי שהתרשימים לעיל מראים, אין טעם להשתמש בסל סחורות מתומחרים בדולר או זהב כאשר פשוט יותר למדינות ה EUEA וכל מדינה אחרת שרוצה לקחת חלק במערכת המטבע החדש להשתמש ישירות במטבע החדש, צמוד הזהב. הדבר ייצר גירסה חדש של הסכם ברטון וודס האסיאתי ללא צורך בהתאמה נוספת.

תוך הצבעה על עודף האשראי, מההצהרות האחרונות של פוטין עולה שיש לו הבנת מטבעות טובה יותר מהכלכלנים המערביים. אינטלקטואלית, הוא מזה זמן רב מראה את הקשר בין כסף שהוא זהב בלבד, ומטבע ואשראי. ההבנה שלו הודגמה בעיקשות שלו שהתשלום הלא ידידותי על האנרגיה יתבצע ברובלים, לקחת בעלות על המדיה של החלפות האנרגיה לידיה של רוסיה ולהתרחק מאלו שהם אויביו.

בקיצור, נראה שפוטין מבין שזהב זה הכסף וכל השאר לא אמין, משמש כנשק, וכאשראי. אם כך, מדוע אינו מצווה על יצירת מטבע סחירות חדש, צמוד זהב?

כניסה לתקן הזהב החדש של מוסקווה

ההגיון מחייב שמטבע מגובה זהב יהיה התוצאה של ועדת EAEU של גלזייב, עקב פרסום ממוסקווה שמתייחס לשוק הזהב הרוסי החדש.

בתאימות לסנקציות המערביות, שוק הזהב הלונדוני סרב לקבל זהב שנכרה ועובד ברוסיה אך טבעי היה שרוסיה תציע שוק זהב חדש במוסקווה עם תקנים עצמאיים  באותה המדה גם הגיוני שרוסיה תקים ועדת ייצוב מחיר, במקום ה LBMA. אך במקום לשמש כבסיס להפקדות גדולות יותר המוצעות על ידי בנקים רוסיים ואחרים, השוק יהיה בעיקרו פיזי.

ממוקם במוסקווה, השוק החדש נקרא בורסת המתכות היקרות הבין לאומית. תקן הזהב הרוסי ישלב כמה מתכונות ה LBMA כגון רשימות משלוח סחורות, פעם או פעמיים ביום תיקון המחיר. הבורסה הזו מקודמת כתחליף הגיוני ל LBMA.

אך האם זהו סיפור כיסוי כאשר המטרה האמיתית לספק בסיס זהב למטבע המתוכנן על ידי ועדת גלזייב? העיתוי מרמז על כך שכן, אך נדע בבטחון רק עם התפתחות העלילה.

אם הוא יגובה בזהב, השיקולים להקמת המטבע החדש הם די ברורים. יש את התקן הסיני אשר מקובל במקומות רבים ברחבי אסיה, ואפילו נסחר ב Comex. בהנתן שסין הינה שותף ארוך טווח של רוסיה, יש הגיון בבורסה המוסקוואית אשר מפשטת את הקשרים עם בורסת הזהב של שנחאי, תוך נדידה שוטפת של חוזים, ארביטרז' ואספקות.

הגיאופוליטיקה מציעה שמה שעומד מאחורי הקמת אפשרית של בורסת מוסקווה תתאים לתוכנית הטראנס אסיאתית הרחבה יותר ולא סביר שתנוע בקצב הקריר בו מתפתח הקשר בין רוסיה וסין אשר התרגלנו אליו. סוגיית הזהב הגבירה את הקשרים שנוצרו מהמלחמה על אוקראינה והסנקציות שהגיעו בזריזות כתגובה.

ישנם ספקות מועטים על כך שהתזוזה הסייסמית של מדיניות הזהב עבור השותפות הרוסית סינית. הסינים הראו סבלנות אשר קצרה פירות לאומה בעלת הסטוריה ארוכה ושותפות גורל. פוטין פועל יותר כאדם בודד. בהתקרבו לגיל שבעים, הוא אינו יכול להרשות לעצמו סבלנות ומראה נחישות כדי לשמר את מורשת מנהיגותו כרוסי. בעוד שסין בצעה את המירוץ הראשון ביחס למדיניות הזהב, פוטין כעת דוחף את האג'נדה חזק יותר.

לפני שרוסיה פלשה לאוקראינה, האסטרטגיה היתה לתת למערב לבצע את כל השגיאות הגיאופוליטיות והכלכליות. עבור פוטין, יתכן שהשיעור היה צעדת נפוליאון  לשערי מוסקווה, הנצחון בבורודינו, והתבוסה לחורף הרוסי. היטלר עשה אותה השגיאה במבצע ברברוסה. מנקודת מבטו של פוטין, השיעור ברור – אויבי רוסיה מנצחים את עצמם. כך היה באפגניסטן, שם האויב האמריקנו-נאטו נכבש על ידי בטחונו העצמי המופרז, ללא שפוטין יצטרך להניף אצבע.  זוהי הסיבה שמקינדר כתב שרוסיה הנה איזור הציר של העולם. אין אפשרות לתקוף על ידי חילות הים, וצרכי קוי האספקה של האויב הופכות את רוסיה כבלתי ניתנת להבסה.

 בהמשך לפלישה לאוקראינה, האסטרטגיה הפיננסית של פוטין הפכה לאגרסיבית יותר, ויתכן שלא תואמת את מדיניות הכלכלה הסינית. כיון שנחתך מהכלכלה המערבית, הפך לפרואקטיבי באשר היצוא של סין למערב יתכן שקצת יותר זהיר. אך סין יודעת שהקפיטליזם המערבי טומן בתוכו את הזרעים של החיסול העצמי, שמשמעו סוף תקופת הדולר והמטבעות המובילים האחרים. מדיניות כלכלית מבוססת על יצוא למדינות קפיטליסטיות הנה שלב מעבר.

מדיניות הזהב הסינית היתה תמיד תעודת ביטוח כנגד קריסת הדולר, תוך כדי הרצון  שלא לאפשר האשמתה בהשמדה הכלכלית של המערב ולכן הכריזה על תקן הזהב של הין טרם יקרה האירוע. זה יכול להיות המקביל של מלחמה גרעינית בגיזרה הכלכלית, צעד שיש לבצע רק בלית ברירה.

ההתפתחויות ברוסיה שינו זאת. ברור לרוסים ומן הסתם גם לסינים, שאנפלצית אשראי דוחפת את הדולר למשבר מטבע תוך שנה שנתיים. ההכנות להגן על הרובל והיואן מהקריסה הסופית של הדולר, דבר שנחזה באוניברסיטאות המרקסיסטיות כבלתי נמנע, חייב להניח מטבע חדש. יהיה הגיוני לפתוח במטבע חדש להסדר מסחרי כתשתית ניסויית של המטבעות באסיה, ושהמטבע יאורגן כך שיאפשר למדינות לאמץ את תקן הזהב גם למטבעותיהם.

המפתח הוא בעלות על מטילי זהב.

הבריחה מהפיאט המערבי אל מטבעות אסיאתיים מגובי זהב מחייב בעלות על מצבור גדול של זהב, לכל הפחות. רק חברי, קרובי, ושותפים של ארגון השיתוף של שנחיאי וה EAEU אשר אצלם הבנקים המרכזיים לא הגדילו את מלאי הזהב מאז נפילת להמן כאשר הרחבת אשראי הדולר החלה להתפשט, הנן מדינות שוליות. מאז, בין כולם נוספו 4645 טונות של רזרבות, כאשר כל הבנקים המרכזיים האחרים הוסיפ 781 טונות של זהב.

אך רזרבות הבנקים המרכזיים הן רק חלק מהסיפור, כאשר מדינות מנהלות לעתים חשבונות סודיים של זהב שאינם כלולים במלאי הגלוי. הנספח לכתבה זו מראה מדוע כמעט בטוח שסין צברה כמות לא מוצהרת, שסביר שנמצאת בתחום של 25000 טונות ב 2002 וכעת כנראה יותר.

מאז 2002, כאשר בורסת הזהב בשנחאי נפתחה ואזרחי סין הורשו לרכוש זהב בפעם הראשונה, כ 20000 טונות זהב נרכשו על ידי הציבור. הרוב היה לתכשיטים וחלק חזר ל SGE כפסולת לשימוש חוזר, ברור שהשלטונות עודדו את האזרחים להחזיק זהב, שבאופן מסורתי נחשב ככסף בסין.

12,000 הטונות של זהב של רוסיה

לפי סיימון האנט מסיימון הארט סטרטג'יק סרויסס, וכן מלאי מוצהר של 2301 טונות, רוסיה גם מחזיקה מלאיי בגוסאנד שלה (הקרן של רוסיה), ובסך הכל גם 12,000 טונות. זה גדול משמעותית מ 8133 טונות שהוצהרו על ידי האוצר האמריקאי, מספר שמעלה ספקת לגבי הכמות האמיתית.

ברור מאליו שהשותפות האסיאתית רואה באופן שונה את הזהב מאשר ההגמוניה האמריקאית. יתרה מכך, בחודשים האחרונים העובדות מאשרות את ההצהרות של אוגרי הזהב שטענו לאורך כל הדרך, שהבנק להסדרה בינלאומית של עסקות ומפעילים רבים של מאגרי זהב כגון ג'יי פי מורגן צ'ייס היו מעורבות בתוכנית לדיכוי מחירים כדי להניא בעלות על זהב ולהסיט את הביקוש לזהב לחשבונות לא מתוקצבים באופן שיטתי.

הסודיות שאופפת את הדווח על יתרות הזהב ל IMF מגבירה את החשדות לגבי המצב האמיתי. יתרה מכך, יש חוזי חכירה והעברות בין בנקים מרכזיים, ה BIS ודילרים של זהב שמובילה לספירה כפולה למאגרים המדווחים בבעלות מדינות ובנקים חרכזיים אך בפועל מוחזקים על ידי גופים אחרים.

הונאת הפונזי המוזהבת של המערב

כבר ב 2002 כאשר מחיר הזהב היה 300$ לאונקיה, פרנק וונרוסו שהיה אנליסט, בילה זמן רב במאמץ לזהות העברות והשכרת זהב, והסיק שבין 10000 ל 15000 טונות יתרות זהב של ממשלות ובנקים מרכזיים יצאו לשכירות או העברה, שזה כמחצית המלאי הרשמי בתקופה ההיא. ההרצאה שלו זמינה כולה באתר Gold Antitrust Action Committee אך זהו הפתיח לתובנות שלו:

"הבה נתחיל בהבנת של התרחבות בנקי הזהב ונגזרות הזהב. זה רעיון פשוט. לבנקים מרכזיים יש זהב בכספת. זו הכספת שלהם עצמם, זו הכספת של הבנק של אנגליה, זו הכספת של הפד בניו יורק. זה עולה כסף לבטח, זה עולה כסף לאחסן, והזהב אינו משלם רבית. הם מרוויחים רבית על אגרות מדינה, כגון אגרות החוב של האוצר האמריקאי. הם היו רוצים לקבל החזר גם על מלאי הזהב שלהם, אז הם מוציאים את המטילים מהכספת ומלווים אותם לבנק זהב. כעת הבנק חייב לבנק המרכזי זהב, זהב פיזי,ומשלם רבית על הלואה זו כ 1% . מה עושים בנקאי זהב עמו? האם הוא יושב בכספתם ועולה להם באכסון וביטוח? לא. הם הרי לא הולכים לשלם 1% על הלואת הזהב עם עלויות שליליות של 2% בגלל העלויות הנלוות לזהב פיזי. הם המתווכים, עושים כסף מתיווך.

אז הם מוכרים אותו בבורסות עבור מזומן. את המזומן מפקידים או רוכשים אגרות חוב של האוצר. כעת יש להם נכס פיננסי, לא פיזי, בצד הנכסים של מאזן התשלומים אשר מניב רבית, 6% כנגד 1% רבית שהם משלמים על הלואת הזהב לבנק המרכזי. מה קורה לזהב הפיזי? ובכן, אלו היו המטילים של הבנק המרכזי, עברו זיקוק ושדרוג וחלוקה למטילים מסוגים שונים כגון של קילו, שהולכים ליצרני תכשיטים. אלה נמכרים לציבור. לשם מגיעים מטילי זהב אלה, לפאר את נשות העולם."..

"קבלנו, אמנם נתונים גסים, אמדנים של הלואות זהב מהסקטורים הרישמיים מכשליש מבנקי הזהב. פנינו לדילרים ושאלנו "האם אלו בנקאים גדולים, בינוניים או קטנים?" סיווגנו אותם כך ובצענו אקסטרפולציה של סך הזהב מהמדגם שלנו. הדבר תאם את המסקנות שלנו מניתוח של נתונים אחרים. בערך 10000 עד 15000 טונות של זהב מושאל,"

ממצאי ונרוסו מדהימים. אך שני עשורים קדימה, אין לנו מושג לגבי המצב הנוכחי. השוק השתנה מאד מאז 2002. וכיום נראה שהעברות וליסינג בדרך כלל נרשמות ככניסות בספר, במקום משלוח פיזי לשווקים. אך ההשלכות ברורות: אם רוסיה או סין מתעקשות להכריז על עמדתן האמיתית ופעלו כדי לגבות את מטבעותיהן בזהב או לקשור אותן אליו באופן אמין, הדבר יהיה קטסטרופלי לדולר והפיאט המערבי בכלל. הדבר יגרום להתכווצות של מצבת הזהב המערבי אל מול מדיניות הפיאט. וזכרו, זהב זה כסף, והשאר זה אשראי, כפי שג'ון פיירפורט מורגן אמר ב 1912 בעדות לקונגרס. הוא לא ציטט עמדה אלא עובדוה משפטית.

אירוע גרעיני פיננסי

בעת משבר כלכלי, המניפולציה המצטברת של שווקי הזהב מאז 1970 נמצאת בסיכון משמעותי לההפך לחסרת שליטה. חוסר האיזון בין אחזקות סין ורוסיה מול המערב ייצרו את המקביל של אירוע גרעיני פיננסי. כך הם הדברים, ולכן חשוב להבין שבמקום להוות תעודת ביטוח ארוכת השנים כנגד התחזית של המרקסיסטים לגבי הכשלון האולטימטיבי של הקפיטליזם, נראה כי הקומבינציה של התוכנית למטבע מסחר חדש למדינות אסיה נשען על חברי ה EAEU, ושמשתלב עם התקן החדש של הזהב של מוסקווה הנם כעת הקדימון לחלל בהתפתחויות הכלכלה המערבית. במקרה זה, פצצה גרעינית כלכלית קרובה להזנקה.

מדיניות הזהב הסינית

סין נקטה את הצעד הראשון בהובלה של שוק הזהב כבר ב 1983, כאשר החילה חוקים על פיקוח הזהב והכסף. הסעיפים הבאים נלקחו מהתרגום האנגלי והמראים בבהירות את המטרות:

סעיף 1. הגברת הפיקוח על זהב וכסף, ואבטחת אוצר הזהב עבור הפיתוח הכלכלי, כמו גם להוציא מחוץ לחוק הברחות וספקולציות מכוונות רווח.

סעיף  3. מדיניות אחידה, רכישה מרכזית והפצתה, מאזן ההכנסות וההוצאות של זהב בגופי הממשל, הצבא, ארגונים, בתי ספר. יוזמות מדינה, מוסדות, וקבוצות כלכליות עירוניות וכפריות ישולבו בתוכניות אחידות של המדינה של קבלת והוצאת זהב וכסף.

סעיף 4. הבנק העממי של סין יהיה הזרוע האחראית לבקרת הזהב והכסף בסין.

סעיף 5. כל הזהב והכסף שבחזקת פרטים, למעט במצב גולמי, ציוד או בהרשאה לאחזקה מאת הבנק העממי של סין, צריכים להימכר לבנק.

סעיף 6. כל הזהב והכסף החוקי בידי פרטים יהיה בחסות המדינה.

סעיף 7. כל העסקות יהיו דרך הבנק.

סעיף 12. כל המכירות של פרטים הן לבנק.

סעיף 25. לא תהיה מגבלה על כמות הזהב והכסף שתרכש על ידי הבנק.

סעיף 26. כל המיסוי של העברות בינלאומיות  יתבצע לפי הכמויות בתעודות שהוצאו על ידי הבנק. ללא תעודות כאלה, אין להוציא זהב מהמדינה.

כלומר רק לבנק העממי של סין מותר לרכוש או למכור בשם המדינה, ללא מגבלות, ואזרחים לא יכולים לרכוש או להיות בעלים ועליהם למכור את אוצרם לבנק.

בנוסף, סין פיתחה את מכרות הזהב ללא התחשבות בעלות והפכה ליצרן העולמי הגדול ביותר, משמעותית. הזהב לא יוצא מסין, וממשיך להצטבר.

הרגולציה לעיל מסדרת את המונופול של המדינה על כל הזהב והכסף. היבוא מורשה, אך היצוא מפוקח.

וכיון שכך, הגידול ביבוא הזהב הסיני המתועד כהעברות לציבור, מאז 2002 כאשר בורסת הזהב בשנחאי הוקמה והציבור הורשה לרכוש זהב, הנה עדות נוספת למדיניות היזומה שצצה לפני שלושים ותשע שנים. סין צברה זהב 19 שנים לפני שהרשתה לאזרחיה לעשות כן.  יתרה מכך, המלאי היה זמין בחופשיות כיון שב 17 השנים מתוכם הזהב היה בשפל עקב הצע של בנקים מרכזיים, השאלות, והגדלת קצב הכרייה שהמחבר מעריך ב 59000 טונות. שני הרוכשים העיקריים של כל הזהב הזה במרבית התקופה  היו רוכשים פרטיים במזרח התיכון וממשלת סין, עם ביקוש גם מהודו וטורקיה. החלוקה ממקורות אלה והביקוש המשוער מוצגת בטבלה הבאה

בהקשר אחר, עלות 25000 טונות הזהב של סין משתווה ל 10% בערך מהיצוא שלה משך התקופה, ושנות השמונים והתשעים המוקדמות הראו זרם עצום של הון נכנס כאשר חברות בינלאומיות בנו מפעלים בסין. אך צבירת הזהב בסין הנה הרכיב הטוב ביותר לתחזית. לאור המדיניות מאז 1983 והפעולות הנלוות, ברור שסין צברה באופן יזום מלאי לא מוצהר משמעותי של זהב מאז 2002.

בטווח הארוך, נראה שיעדי הרכש של זהב הושגו, וכעת ההעברות לציבור דרך SGE מסתכמות ב 20000 טונות.

המניעים של סין

הרצון של סין לשלוט על מלאי הזהב סביר שהתפתח בהדרגה. תקנות 1983 הגיוניות כחלק מתכנית לעתיד שתבטיח שחלק מהיתרונות של התעשיתיות יהיה צבירה של נכסים נטולי סיכון. אותו ההגיון של מדינות ערב עקב השפע ממחירי הנפט עשור קודם, שאיפשר להם לצבור את המלאי שלהם, בעקר פרטי, עבור הדורות הבאים. אך ככל שחלף הזמן, העולם השתנה כלכלית ופוליטית. 2002 היתה שנה משמעותית עבור סין, כששיקולים גיאופוליטיים התווספו. לא רק בורסת שנחאי הוקמה לאפשר למשקיעים פרטיים לרכוש זהב, אלא שבשנה זו ארגון שיתוף הפעולה של שנחאי  קיבל את המינוי שלו באופן רשמי. החיבור של בטחון וכלכלה עם רוסיה כבל את שתי המדינות יחדיו ובצירוף מדינות אסיאתויות עתירות משאבים כבלוק כלכלי. כאשר הודו, איראן, מונגוליה, אפגניסטן ופקיסטן הצטרפו לגוש חוסם. ה SCO כולל למעלה ממחצית אוכלוסית העולם וללא ספק הן מחפשות נתיב חלופי לדולר בהסכמי הסחר.

בשלב כלשהו, סין עם שותפתה מה SCO, רוסיה, יכפו אולי מחיר זהב גבוה כחלק מהאסטרטגיה שלהן. ניתן לטעון זאת מנקודת המבט הכלכלית על בסיס התמחיר של רכוש במונחי זהב שיאפשר עליונות ביחס למסחר העולמי בעת בה כסף הפיאט יקרוס, או פשוט מחוסר ההגיון בבעלות נכס ודיכוי ערכו לעד.  מ 2002  התפתח הטיעון הגיאופוליטי הבא: רוסיה וסין רצו אמנם לאמץ את גישת הקפיטליזם המערבי אך כבר ויתרו על כך באשר החלו לראות במערב כאויב כלכלי. הציבור הסיני תומרץ אז לקנות זהב, מה שעזר להקטין את מלאי הזהב של המערב ולהגדיל את הנזילות בסין.

מה שבאמת מפתיע זה שהכלכלה המערבית והממסד הפוליטי התעלמו מחשיבות הזהב למרות כל סימני האזהרה. הם לא ערים לכח שנתנו לסין ולרוסיה ליצור כאוס כלכלי כתוצאה מדיכוי מחיר הזהב. אם יעשו זאת, וזה עניין של זמן בלבד, אז מערכת האשראי החלקי של לונדון של חשבונות זהב שאינם מוקצים פשוט תתמוטט, כשהיא משאירה את שנחאי כשוק הפיזי היחידי המשמעותי. זהו הקשר האחרון במדיניות הזהב ארוכת הטווח של סין, ודרכה ההשתלטות על הכלכלה העולמית בשיתוף עם רוסיה