תרגום מאמר של מיכאל רקטנוואלד
Michael Rectenwald , Chief Academic Officer, American Scholars,
לימד ב New York University, Duke University, North Carolina Central University,
Carnegie Mellon University, ו Case Western Reserve University .
והמחבר של מספר ספרים. הקישור למקור:
הנכתב כאן נלקח מהרצאה בהילסייד קולג' ב 7 בנובמבר 2021, בכנס של המרכז לחלופות קונסקרוטיביות ל"איתחול הגדול".
האם האיתחול הגדול הנו תיאורית קונספירציה המדמיינת מזימה ענקית של שמאלנים לכונן ממשלה טוטליטרית עולמית אחת? לא. למרות העובדה שיהיו אולי אנשים שישליכו תיאוריות קונספירציה על הנושא – עם הגיון מסוים, כפי שנראה – האיתחול הגדול הנו אמיתי.
אכן, רק בשנה הקודמת, קלאוס שוואב, המייסד והנשיא של הפורום הכלכלי העולמי (WEF) – ארגון ידוע המורכב מהאליטות הפוליטיות, כלכליות ותרבותיות, ואשר נפגש אחת לשנה בדאבוס, שוויץ, — וטיירי מאלרה, המייסד שותף והמחבר של Monthly Barometer, פרסמו ספר שנקרא קוביד-19: האיתחול הגדול. בספר הזה הם מגדירים את האיתחול הגדול כאמצעי להתמודד עם "חולשות הקפיטליזם" אשר נחשפו לכאורה בעת מגפת הקוביד.
אך הרעיון של האיתחול הגדל הולך אחורנית הרבה יותר. ניתן לזהותו כבר בעת יצירת ה WEF, אשר נוסד במקור כפורום הניהול האירופי, ב 1971. באותה השנה, שוואב, מהנדס וכלכלן בהשכלתו, פרסם את ספרו הראשון, Modern Enterprise Management in Mechanical Engineering. המושג הופיע כבר בספרו זה שהציע את הכותרת שתקרא לאחר מכן "קפיטליזם של בעלי ענין", בטיעון שניהול של תאגידים מודרניים צריך לשרת לא רק את המשקיעים בעלי המניות, אלא את כל בעלי הענין, במטרה להשיג צמיחה ארוכת טווח ושגשוג. שוואב וה WEF קידמו את הרעיון של רטוריקת השותפות ומדיניות שתאומץ על ידי ממשלות, תאגידים, עמותות, וגופי שליטה כלל עולמיים.
המונח הספציפי ה"איתחול הגדול" “Great Reset” נכנס למילון לפני כעשור, עם פרסום הספר The Great Reset ב 2010 על ידי החוקר ריצ'רד פלורידה. בהכתבו לאחר משבר 2008, הספר טוען שהקריסה ב 2008 הנה המאוחרת בסדרה של איתחולים גדולים,– כולל השפל הארוך של 1870, והשפל הגדול של שנות ה 30 במאה שעברה – אשר בהגדרתן הן תקופות של שינוי תפישות עולם עם חדשנות מערכתית.
ארבע שנים לאחר פרסומו, בפגישה השנתית של ה WEF ב 2014, שוואב הכריז: "מה שאנו רוצים בדאבוס השנה… הוא להפעיל כפתור של איתחול" – וכתוצאה מכך תמונת כפתור האיתחול הופיעה באתר ה WEF.
ב 2018 ו 2019 ה WEF ארגן שני אירועים שהוו את ההשראה לפרויקט הנוכחי של האיתחול הגדול – ובנוסף, מסיבות ברורות, כר חדש לתיאורטיקני הקונספירציה. (אל תאשימו אותי לסיפא – כל שאני עושה זה הנו להביא את העובדות ההיסטוריות הרלוונטיות).
ב 2018 ה WEF חבר למרכז לבטיחות בריאות של ג'ון הופקינס להפעיל את “CLADE X”, סימולציה של תגובה למגפה במדינה. ספציפית, התרגיל דימה התפרצות של נגיף חדש דמוי שפעת אנושית, עם מאפיינים של נגיף ה Nipah, שנקרא CLADE X. הסימולציה הסתיימה בדווחי חדשות על כך שאל מול CLADE X ללא חיסונים אפקטיביים, המומחים מספרים לנו "שבסופו של דבר אנו עלולים לראות 30 עד 40 מיליון מתים בארה"ב ויותר מ 900 מיליון בכל העולם. – 12% מהאוכלוסיה העולמית". ברור לגמרי שההכנות למגפה עולמית היו בשלבי בישול.
ב 2019 ה WEF חבר לג'ון הופקינס וקרן ביל ומלינדה גייטס לתרגיל נוסף במגפות, “Event 201,” אשר בצע סימולציה לתגובה עולמית להתפרצות קורונה חדשה. זה קרה חודשיים לפני ההתפרצות בסין שהפכה לחדשות, וחמישה חודשים לפני שארגון הבריאות העולמי הכריז על מגפה, והאירוע די שיקף את תרחיש הקוביד שיגיע, כולל הכללת הרעיון של התפשטות ללא סימפטומים.
סימולציות אירוע 201 ו CLADE X צפו כמעט את כל התופעות של משבר קוביד האמיתי, ובאופן בולט את תגובות הממשלות, סוכנויות הבריאות, התקשורת, חברות ההיטק, ומרכיבים בקרב הציבור. התגובות והשלכותיהן כללו סגרים עולמיים, קריסת עסקים ותעשיות, האימוץ של טכנולוגיות מעקבים ביומטרים, ודגש על צנזורה של תכני "פייק", הצפת הרשתות החברתיות והתקשורת הרגילה ב"נתונים מוסמכים", מחאות רחבות ואבטלה.
בנוסף לכך שתופעות אלו קודמו כתגובה לקוביד, האיתחול הגדול מקודם גם כתגובה למשבר האקלים. ב 2017, ה WEF פרסם מסמך בכותרת "אנו חייבים תגובת איתחול למשבר האקלים כדי להשיג את מטרות הקיימות של האום (SDG)". ב 13 ביוני 2019, ה WEF חתם על זכרון דברים עם האום לשיתוף פעולה כדי להשיג את "אג'נדת האום 2030 לפיתוח מקיים". מיד לאחר מכן, ה WEF פרסם את "מסגרת השותפות האיסטרטגית של האום והפורום הכלכלי העולמי לאג'נדה 2030", שתקדם את הסיוע הכלכלי לאג'נדת האום בנושא שינוי האקלים ומחויבות ה WEF לסייע לאום "לענות על הצרכים של המהפכה התעשייתית הרביעית", כולל אספקת נכסים ומומחיות לטובת "משילות דיגיטלית".
ביוני 2020, במפגש ה 50 של הארגון, ה WEF הכריז על פתיחה רשמית של האיתחול הגדול, וחודש לאחר מכן שוואב ומאלרה פרסמו את הספר על קוביד והאיתחול הגדול. הספר הכריז שקוביד מהווה את "ההזדמנות שניתן להאחז בה", ש"אנו חייבים לנצל את ההזדמנות המיוחדת הזו כדי לדמיין את העולם מחדש", ש"הרגע צריך להתפס כדי לנצל את חלון ההזדמנויות", וש"אלו שהתמזל מזלם להמצא בתעשייות אשר 'עמידות' באופן טבעי למגפה" — חישבו כאן על חברות הטכנולוגיה הענקיות כמו אפל, גוגל, פייסבוק ואמזון – "המשבר לא היה רק יותר נסבל, אלא אפילו מקור להזדמנות לרווחים בעת זמנים של מצוקה של הרבים".
מטרת האיתחול הגדול הנה להוביל לתרכיב של כלכלה מסובכת – הקפיטליזם של בעלי ענין, לפי שוואב – אשר קראתי לה "סוציאליזם תאגידי", והפילוסוף האיטלקי גיאורגיו אגמבן קרא לה "קפיטליזם קומוניסטי".
בקצרה, קפיטליזם של בעלי ענין קשור לשינוי ההתנהגות של תאגידים כדי שהנהנים יהיו לא רק בעלי המניות אלא גם בעלי הענין – פרטים וקבוצות אשר אמורים להנות או להנזק מהתנהגות התאגיד. קפיטליזם של בעלי ענין מחייב שלא רק שהתאגיד מגיב למגפה ולאיומים אקולוגיים כגון שינוי אקלים, "אלא גם מחשב מחדש את המחויבות לקהילות שכבר מוחלשות בתוך האקוסיסטם". זהו רכיב "הצדק החברתי" של האיתחול הגדול. כדי להתיישר לפיו, ממשלות, בנקים, ומנהלי נכסים ישתמשו במדד הסביבתי, חברתי ומשילותי (ESG) כדי להצר את צעדיהם של תאגידים ועסקים אל מחוץ לשווקים. מדד ה ESG הנו בבסיסו דירוג חברתי בו משתמשים כדי להניע בעלות ושליטה על הייצור אל מחוץ להשג היד של מי שטרם התעורר או שאינו משתף פעולה.
אחד מהשותפים החזקים הרבים של ה WEF, , BlackRock, Inc, מנהל הנכסים הגדול בעולם, הנו באופן שיטתי מאחורי מודל בעלי הענין. במכתב מ 2021 למנכ"לים, ה CEO של BlackRock, לארי פינק, הכריז ש"סיכוני האקלים הנם סיכוני השקעה", וש"הקמת מדד הקיימות להשקעות איפשר האצה מסיבית של הון אל חברות שמוכנות טוב יותר לעמוד מול סיכוני האקלים". מגפת הקוביד, כתב פינק, מאיצה את תזרים המזומנים אל השקעות מקיימות.
"האמנו כבר זמן רב שלקוחותינו, כבעלי המניות בחברותיכם, יהנו אם תוכלו ליצור ערך מתמשך ומקיים עבור כל בעלי העניין שלכם… כשיותר ויותר משקיעים בוחרים להטות את השקעותיהם אל חברות הממוקדות בקיימות, התזוזה העצומה שאנו רואים תמשיך ותתגבר, וכיון שהדבר ישפיע באופן דרמתי על אופן חלוקת ההון, כל צוות הנהלה ומועצת מנהלים יצטרכו להביא בחשבון כיצד הדבר ישפיע על מניות חברתם."
מכתבו של פינק הנו יותר מאשר דווח למנכ"לים. זהו איום משתמע. התעוררו או ש.
בספר האחרון שלהם על האיתחול הגדול, שוואב ומאלרה מדבררים "קפיטליזם של בעלי ענין" כנגד "ניאוליברליזם", תוך ההגדרה של האחרון כ"אוגדן של רעיונות ומדיניות…שמתעדפים תחרות על סולידריות, הרס יצירתי על התערבות ממשלתית… וצמיחה כלכלית על רווחה". במלים אחרות, "ניאוליברליזם" מתיחס למערכת יוזמות השוק החופשי. בהתנגדות למערכת זו, קפיטליזם של בעלי ענין מקדם שיתוף פעולה תאגידי עם המדינה, ומרחיב באופן משמעותי את מעורבותה של הממשלה בכלכלה.
תומכי האיתחול הגדול מאשימים את "הניאוליברליזם" כאחראי לבעיות הכלכליות. אך במציאות, העדפת הממשלות של תעשיות והשחקנים שבתעשיות אלה – מה שהיה ידוע כ"קורפורטיזם" (corporatism) או פשיזם כלכלי – היה המקור המתאים לניגוחיהם של ששוואב ושותפיו ב WEF
בעוד שתאגידים מאושרים אינם בהכרח מונופולים, הנטיה של האיתחול הגדול הנה לעבר מונפוליזם – טעינת כמה שיותר בקרה על הייצור וההפצה בעזרת כמה שפחות תאגידים שאפשר, וחיסול תעשיות ויצרנים שאינם נחשבים מהותיים או שהם מזיקים. כדי לממש את האיתחול הזה, שוואב כותב, "כל מדינה, החל מארה"ב וכלה בסין, חייבת לקחת חלק, מנפט וגז עד טכנולוגיה, חייבים לעבור את השינוי".
דרך אחרת לתאר את האיתחול הגדול היא "קפיטליזם עם סממנים סיניים" – כלכלה דו שכבתית, עם מונופולים רווחיים ומעליהן המדינה וסוציאליזם לרוב שנמצא בשכבה מתחת.
מספר עשורים לאחור, ככל שסין נשענה יותר ויותר על הסקטורים בכלכלתה שמייצרים רווח, לא אפשר היה למפלגה הקומוניסטית הסינית (CCP) להתעלם מהתהליך, ההנהגה אישרה את הסלוגן "סוציאליזם עם סממנים סיניים" כדי לתאר את כלכלתה. מטבע הלשון הזה מבית היוצר של דנג ש'יאפינג, נועד להכשיר את ההגיון שבאיפשור של פיתוח כלכלי למטרות רווח במסגרת המערכת הפוליטית הסוציאלית. CCP החשיבה את ההפרטה של כלכלת סין כצעד זמני – שימשך 100 שנה אם נחוץ – בדרך לחברה קומוניסטית. מנהיגי המפלגה מעריכים שגישה זו היתה נחוצה בסין כיון שסוציאליזם הוכנס מוקדם מדי לסין, כאשר סין היתה עדיין מדינה חקלאית, והיה צורך בזריקת עידוד קפיטליסטית.
מופרדת מהעמדת הפנים של אידאולוגיה סוציאליסטית, המערכת הסינית המיועדת להיות סוציאליסטית או קומוניסטית מומנה על ידי פיתוח כלכלה קפיטליסטית. ההבדל בין ברית המועצות דאז וסין הנוכחית הוא שכאשר היה ברור שהכלכלה הסוציאליסטית כשלה, הראשונה ויתרה על העמדת הפנים הסוציאליסטית בעוד שהשניה לא.
האיתחול הגדול מייצג את ההתפתחות של מערכת מערבית דמויית המערכת הסינית, אבל בהיפוך התהליך. בעוד שהמעמד החברתי הפוליטי הסיני החל עם מערכת פוליטית סוציאליסטית ואז הוכנסה הפרטה של ייצור למטרות רווח, המערב החל בקפיטליזם וכעת מיישם מערכת בסיגנון סין. מערכת זו כוללת התערבות שלטונית כבדה בכלכלה, מצד אחד ומצד שני סוג של שיטות סמכותיות בהם משתמשת סין לבקרת אוכלוסייתה.
שוואב ומאלרה כותבים שאם "חמשת המאות האחרונות באירופה ואמריקה" לימדו אותנו משהו, זה ש"משברים חמורים תורמים להתפרצויות של כח של המדינה. זה היה תמיד כך ואין שום סיבה שהדבר יהיה שונה במגפת קוביד-19"
הצעדים הדרקוניים שנקטו ממשלות המערב הצליחו להשיג מטרות אשר סוציאליסטים תאגידיים ב WEF יכלו רק לחלום עליהם – מעל לכל, ההרס של עסקים קטנים, חיסול תחרות לתאגידים המונופוליסטיים המועדפים על ידי המדינה. בארה"ב בלבד, לפי הקרן לחינוך כלכלי, מיליוני עסקים קטנים נסגרו עקב הסגרים. נתוני YELP מצביעים על כך ש 60% מאלה נסגרו לנצח. בינתיים תאגידים כמו אמזון, אפל, פייסבוק וגוגל נהנו מרווחי שיא.
התפתחויות נוספות שקידמו את אג'נדת האיתחול הגדול כללו אי מניעת הגירה, מגבלות תנועה במעברי גבול, הדפסת הכסף הבלתי נלאית של הפדרל רזרב, והאינפלציה הנלווית, הגברת המיסוי, הגברת התלות במדינה, שיבושים בשרשרת האספקה, ההגבלות ואיבוד משרות תעסוקה כתוצאה מכפיית החיסונים, והסיכוי להכתיב מכסות אישיות של פליטות פחמן.
מדיניות כזו משקפת את הבט "ההגינות" של האיתחול הגדול – הגינות מחייבת את ההורדה של המעמד הכלכלי של אנשים במדינות עשירות יותר כמו ארה"ב ביחס לאנשים במדינות עניות ברחבי העולם. אחת הפונקציות של אידאולוגיית ההתעוררות הנה לאלץ את הרוב במדינות מפותחות להרגיש אשמים לגבי עושרם, ואת זה האליטות מתכוונות לאתחל כלפי מטה – למעט, כפי שניתן להווכח, האליטות עצמן, שחייבות לשמור על עושרן כדי להטיס את מטוסיהם הפרטיים לדאבוס כל שנה.
בעלי הענין של מודל "תאגידי האיתחול הגדול" חופף למודל המשילות הגיאופוליטית עם העדפה של חברות ענק המאוגד בשותפות ציבורית-פרטית, מה שיחדיו מאפשרים בקרה שילטונית. השילוב של תאגיד-מדינה הנו מאד בלתי ניתן לכפיפות מבוקרת של התושבים והממשלות של מדינה.
ממשלות הן לא היחידות שהולכות ומופרטות, אך גם חשוב יותר, תאגידים מאומצים כהרחבה של הממשלות וגופים רשותיים אחרים. לכן המדינה מורחבת, מתוחזקת, ומתוגברת בעזרת התוספת של הנכסים האדירים של התאגידים. ככאלה, תאגידים הופכים למה שקרוי "משילתנים" (governmentalities) – במלים אחרות, גופים פרטיים המשתמשים במדינה כמכשיר, ללא מחויבות לעמוד מול ביקורת של מצביעים טרדנים. כיון שתאגידים אלה הנם רב-מדינתיים, המדינה הופכת בעקרון גלובליסטית, בין אם תיוסד אי פעם ממשלה עולמית ובין אם לא.
וכאילו שהאיתחול הכלכלי והממשלתי לא דרמתי מספיק, האיתחול הטכנולוגי נראה כמו נובלה של מדע בדיוני מפחיד. הוא מבוסס על המהפכה התעשייתית הרביעית – או IR4 כקיצור. הראשונה, השניה והשלישית היו מכניקה, אלקטרוניקה, ודיגיטציה. הרביעית משלבת תחומים חדשים כולל ביג דטה, בינה מלאכותית, למידת מכונה, תכנות קוונטי, גנטיקה, ננוטכנולוגיה, ורובוטיקה. התוצאות החזויות יהיו המיזוג של העולמות הפיזיים, הדיגיטליים והביולוגיים, אשר מציבים אתגר למדע האונתולוגיה לפיו אנו מבינים את עצמנו ואת העולם, כולל ההגדרה של בן אנוש.
אין שום דבר חדש בכך. על אנושיות ויחודיות (המנבאים של היחודיות הטכנולוגית) נכתב כבר, למשל על ידי ריי קורצווייל שצפה התפתחות זו והתפתחויות מהפכניות אחרות עוד לפני זמן רב. מה ששונה בחזון של הגלובליסטים של IR4 הנו הנסיון לרתום אותו לטובת האיתחול הגדול.
אם הפיתוחים הקיימים של IR4 הנם אינדיקציה לעתיד, אז מסתבר שהטיעון שהם יתרמו לאושר האנושי הנו שגוי. התפתחויות אלה כוללות אלגוריתמים באנטרנט אשר מספקים למשתמשים חדשות ופרסומות מגמתיות, ומייבשות או מרחיקות תכנים אסורים. אלו אלגוריתמים אשר מצנזרים תוכן במרשתת ומסמנות כ"מסוכנים" פרטים וארגונים לצורך ענישה דיגטלית. "הרשאת מילות מפתח" על בסיס תשומות מידע של מנגנוני חיפוש, אפליקציות אשר עוקבות אחר רמזים על עבירות קוביד ומדווחות על העבריינים למשטרה, רובוטים משטרתיים עם סורקים שמטרתם זיהוי ואיגוף בלתי מחוסנים ובלתי ממושמעים אחרים, ערים חכמות אשר תושביהן הנם ישויות דיגיטליות שיש לנטר, לעקוב אחריהן, לרשמן ולשמרן, בכל מקום אליו הם נעים, תוך הצמדה לזהות הדיגטלית ולניקוד הסוציאלי שלהן.
בקיצור, טכנולוגיות ה IR4 מכפיפות את בני האנוש לסוג של ניהול טכנולוגי אשר מציג את המעקבים של ה NSA כמשחק ילדים. שוואב מרחיק לכת עד כדי להלל את הפיתוחים שנועדו לחבר את מוח האדם ישירות אל הענן למען "כריית דטה" של מוחותינו וזכרונותינו. אם יצליחו, העולם הזה יציב את המומחיות הטכנולוגית מעל לתהליכי קבלת ההחלטות האנושי וזה יאיים על האוטונומיה האנושית ויחבל ברצון החופשי.
IR4 מנסה להאיץ את המיזוג של האדם עם המכונה, עם התוצאה שבה כל המידע, כולל הגנטי, יהיה משותף, וכל פעולה, מחשבה, ומוטיבציה יהיו ידועים, צפויים, ואולי גם ניתנים לחסימה. אם אלה לא יוצאו מידי הטכנוקרטים הסוציאל-תאגידיים, ה IR4 יוביל בסופו של דבר לבית סוהר וירטואלי בלתי ניתן לבריחה של גוף ונפש (mind).
במונחים של סדר חברתי, האיתחול הגדול מבטיח הכללה בגורל משותף. אך השעבוד של מה שקרוי "אזרחי המרשתת" (netizens) משמעו שלילת הזכויות הפוליטיות והכלכליות, הבלטת יתר של העצמי מול האחר, ובידוד חברתי – או מה שחנה ארדנט קראה לו "בדידות מאורגנת" – במימדים גלובליים. בידוד מאורגן זה כבר בא לידי ביטוי בסגרים, מסכות, ריחוק, והדרה של הבלתי מתחסנים. הסלוגן של "מועצת השיווק" במרץ 2020 שהוכרז כשרות לציבור היה – "בודדים יחדיו" – ומתאר בצורה מושלמת את המשמעות של בדידות מאורגנת.
בספרי האחרון, הארכיפלג גוגל (Google Archipelago), טענתי שהסמכותיות השמאלנית הנה האידאולוגיה הפוליטית ודרך הפעולה של מה שאני קורא ביג דיגיטל, אשר נמצא בקצה הקיצוני של מערכת כלל עולמית הנמצאת בתחילת דרכה. ביג דיגיטל הנו זרועות התקשורות, האידאולוגיה והטכנולוגיה של הטוטליטריזם הסוציאל-תאגידי. האיתחול הגדול הנו השם שניתן מאז לפרויקט תכנית ההגעה למערך עולמי זה.
כפי ששוואב וה WEF חזו, משבר הקוביד האיץ את האיתחול הגדול. תאגידים מונופוליסטים איחדו את האחיזה שלהם בכלכלה מעל, בעוד שסוציאליזם ממשיך להתקדם עבורנו, אלה שמתחת. בשיתוף עם ביג דיגיטל, ביג פארמה, התקשורת המוסדית, סוכנויות הבריאות הלאומיות והעולמיות, האוכלוסיה המשתפת פעולה, דמוקרטיות מערבית עד כה – תחשבו במיוחד על אוסטרליה, ניו זילנד ואוסטריה – משתנות אל משטרים טוטליטריים דמויי סין.
אך הניחו לי לסיים בנימה אופטימית. כיון שמטרות האיתחול הגדול תלויים בחיסול לא רק של השווקים החופשיים, אלא גם של חופש הפרט והרצון החופשי, וזה אולי באופן אירוני, תהליך שאינו ניתן לקיים. כפי שלמדנו מנסיונות קודמים של טוטליטריות, האיתחול הגדול נועד לכשלון מוחלט. אך אין זה אומר, שהדבר, כמו בנסיונות עבר, לא יביא עמו הרס בדרכו – וזוהי סיבה נוספת להתנגד לדבר כעת ובכל הכח.
כלכלה אחרת 