סיור בבית משפחה אקולוגית – אשחר

הגישה של משפחת נוימן באשחר בהקשר האקולוגי הנה ייחודית. הכל (כמעט) צריך להכנס למעגל המיחזור והשימוש מחדש בכלכלה מעגלית ומקומית: מים, גזם, נייר, קרטון, שאריות אורגניות, ביגוד, גרוטאות.

השבת מים

מים מושבים דרך צנרת יעודית בגרביטציה ישירות להשקית הצומח, כל מקור מים בבית והיעד שלו.

על פי משנתו של ערן, אם האדמה חיה, יש בה את כל המרכיבים לפרק את המים לגורמים עד כי לא נדע להבדיל בין "המן למרדכי". לכן אין זה משנה באילו חומרים אנו משתמשים למכונת כביסה, למקלחת או במטבח. הכל יתפרק כי הטבע בנוי לכך, ורק צריך לדאוג שהאדמה "חיה" כלשונו, עם שלשולים ובקטריות שממחזרות הכל.

יש גם מיכל קוב וחצי שניתן להכשיר במהירות לאגירת מי גשמים בעת מצב חרום. אכסון מים דורש סינון וטיפול ובשלב זה אינו חלק מתהליכי האקולוגיה של המשפחה.

ערוגות ההנבטה נמצאות במתקן אנכי, ומושקות בגרביטציה מטפטפות שבקומה העליונה במדף העליון. מערכת בקרה משקה כל שמונה שעות 3-5 דקות, ומזה צצים נבטים שונים לשמחת בני הבית ואורחים.

שאריות אורגניות

כאן אין צורך בקומפוסטר. יש לול תרנגולות, וכל שאריות המזון מגיעות לתרנגולות. לא רק מהמשפחה, אלא גם מכמה שכנים שמגיעים ביום או בלילה, ומשליכים את האורגני שלהם דרך פתח עם משפך נחיתה לתוך תחום המחיה של התרנגולות. אלה יוצרות את הקומפוסט. אם נולדים זכרים ומתחילות מלחמות, הזכר המפסיד מובל אחר כבוד ליער, כיון שגם לשועלים ותנים מגיע להתקיים. את הקומפוסט המשובח שהתרנגולות מייצרות מנצלים כמובן לצרכי הצמחיה למיניה וגן הירק. אם נחוץ לרכוש צמחים או זרעים, אלה מגיעים ממשתלת יעד. את עודפי הביצים מוכרים. מה יותר טוב מביצי חופש אורגניים של תרנגולות שיכולות להתעופף ולישון על ענף / מקל שמותקן במרומי בית התרנגולות?

נייר וקרטון

לשיטתו של ערן, נייר יכול לשמש כחיפוי לאדמה לשמירת הלחות. הוא מתפרק משך הזמן, וגם הכתוב בו מתפרק. בעזרת המפרקים הטבעיים שבאדמה. הכל מתחדש. קרטונים יכולים לרפד שבילי הליכה, ויש להם גם אפקט פסיכולוגי. העוברימ בהם ממוקדים בשביל, ומה שבצדדים נשמר.

ואם יש עודפי נייר, אז אפשר לבנות בית אקולוגי בשיתוף הקהילה. ובתוכו תנור מסה אקולוגי, הכל מעיסות נייר, בשיתוף קש (עשבים יבשים) ואדמה (עם אפר). שליש שליש שליש. במקום שישעמם לנוער ויתפתה לעסוק בפעילות "אנטי קהילתית", מוצעים להם אתגרים יותר מעניינים. במקרה דנן בניית איגלו הם יכולים לישון אפילו בלילות קרים ורטובים. קמין המסה שבנו בתוכו מחמם היטב. הקונסטרוקציה היא צינורות פלסטיק משומשים שמוחזרו למטרה זו

גזם

יש פינת גזם, לשם מביאים השכנים גזם רך. זה הופך לריפוד. גזם בינוני מובל בכבוד ליער, שם יתפרק בסופו של דבר. גזם עבה ייובש משך שנתיים, וישמש חומר בעירה לתנור. ערן טרם הגיע למצב בו העץ נשרף לחלוטין ללא הפצת ריח.

שביל הציפורים

פרויקט קהילתי ביוזמת משפחת נוימן ילד שביל מעגלי נאה בחורש. השביל מתחבר גם לבית האקולוגי, כך שאפשר להגיע אליו לא רק דרך הגינה. נצא כעת לסיור קצר בשביל, שמלווה במסרים אוניברסליים.

ויש לנו גם ניסוי במערכת אקוסיסטם ללא טביעת רגל חיצונית. כיצד מייצרים התפתחות עצמאית של המערכת שבתוך ה"כלוב" הזה, בו שרקנים יזונו ממה שגדל בפנים מעצמו.
עד כה הניסוי לא צלח ועדיין יש צורך להתערב מבחוץ.

אנרגיה

ערן מסביר שהוא לא הרכיב מערכת סולרית כיון שהוא לא מאמין שזה הדבר הנכון. לפאנלים יש אורך חיים ולכן טביעת רגל אקולוגית. בשלב זה של הדיון לא עזרו הטיעונים שלי שאין סיבה לשנע חשמל שהוא אף מזיק יותר, ומהווה נקודת כשל מרכזית בשעת חרום או תקלה טכנית. כמו כן כיום אין הגיון כלכלי שלא להקים מערכת סולארית על הגגות. נותרנו חלוקים בנושא.

אז מה היה לנו?

סיירנו במתקני השבת המים השונים, בחוחיות שמפצחות גרעינים ומשאירות קצת זרעים לשימור הגזע, במינים שונים של צמחי נוי ומאכל שנהנים ממים מקומיים, ממיחזור אורגני דרך תרנגולות שמניבות ביצים, דרך איגלו קהילתי מחומם בתנור מסה, הכל אקולוגי, דרך שימוש מקומי בגזם, גידולים מגוונים והנבטות, וסיור בשביל הציפורים הקהילתי.

סייר, צילם וערך זאב שילאור,
עמותת הסביבה – משגב

נ.ב.

נושא פריטי פסולת להטמנה לא עלה, אך ערן ציין כי כמות הפסולת השבועית שלהם המיועדת למרכז המיחזור היא שקית קטנה.